In the short while that Taizu was open we heard about it plenty, meaning – big on PR. Hard to tell about these places: is the food really good or is it a placebo effect. We went there ourselves to find out.
We were sat by the long bar and I swear I felt like I’m in Zepra (see for yourself!). The interior is designed really similar. The loud music, high ceilings, overly designed space give it a trendy bar feeling. The bartender/our waiter welcomed us. He had this arrogant style of giving service that bothered me a bit.
The menu looked interesting, divided into five nameless categories with a paragraph explanation about the culinary journey we are about to be a part of. Okay, thank you but I rather decided if it’s a culinary journey myself after tasting the dishes. The prices ranges from 34 – 108 ILS for small-medium sharing dishes, that’s a very reasonable prices but the place is relatively very new and I expect prices to rise at least 10% a month for the first few month.
Before even looking at the menu we got a small plate of kohlrabi pickles with chili and black sesame. The slices were thin, crunchy and fun in the mouth. After a long read and decision making with the menu we ordered. The bar is more of a cocktail bar with a variety of interesting cocktails, but I’m more of a wine person and so we ordered two glass of Sancerre Les Jeunes Vignes 2010 Henri Bourgeois (39 ILS) which is a dry white and very French wine. We enjoyed it with our meal and were impressed with the very nice wine glasses. The first dish that came to our table was the Fish tartar, crispy rice cone, whipped soy, black sesame and tobico ( 34 ILS). It was fun because of the ice-cream shape and popping green tobico. Then, before we could even take a picture of this dish, three other dishes arrived at our table at once. If this was a culinary journey, it started off as a marathon. One was the Chinese vegetables, snow peas, oyster mushrooms, Pak Choi, shitake and lemon grass espume (45 ILS). I was more excited about this dish which I thought was a highlight. Cooked well, nice creamy sauce, loved the combination. The second was Shanghai dumplings, veal cheek, beef broth, peanuts pomegranate broth (62 ILS) that came with directions to take a bite, sip the broth and then eat the rest in one bite. I was underwhelmed of the dumplings, maybe because we just ate the world famous Din Tai Fung dumplings with broth in Bangkok and maybe because it was drier than I expected and I only now realize there was something to do with pomegranate which I couldn’t taste. With the last three dishes we got the Steamed Buns with Tomato chutney (9 ILS) as the bread of the meal. It was a really nice change and was so light and fluffy that what we thought was gonna be soaking the sauces of our next dishes, ended up being consumed very fast. The tomato sauce came in a generous amount with crème fraiche and was light and sweet to fit well with the steamed buns. What is rather silly, in my opinion, is to put such an emphasis of the order of which the menu is set and the diner suppose to be eating, from light and mild to heavy and aggressive in flavor and then when it comes to the meal itself, forget about this order and just serve whatever came out faster.
The next part of the meal we had four of the more aggressive dishes of the menu. We wanted to try the duck sandwich but they were out. We wanted to have the steamed sea bream and they were out too. The more expensive option of grouper was still possible to get but I didn’t feel like adding 30 ILS for it. So we took three other dishes. Again, they all arrived about the same time. With only two of us and the food was cooling down before we could try it, not to mention the crowdiness of plates at the bar. We had the Alu Gobi, seared scallops, cumin, lemon butter and turmeric (69 ILS). A nice authentic Indian flavors with what seems to never seen with Indian food – scallops. We love scallops and they were very nicely made, the sauce was great but the presentation – kinda messy. Then the beautiful dish of Smoked Octopus, roasted peanuts, red basil and white pepper vinaigrette (68 ILS) with thin rice sheets and tomatoes. It was right after we had Cafe 48’s octopus dish and I had a hard time comparing the two dishes which were both very successful yet different. The flesh itself was younger and more tender, but more of a salad light version. The next and heaviest dish of the night was the Butter chicken, tomatoes, brown butter, peanuts, curry leaves (66 ILS). The chicken pieces were very big and we couldn’t eat it with the chopsticks. We asked for a knife and a fork to cut it. The chicken itself was tender and swimming in a rich creamy sauce which was wonderful but we had nothing to soak it in, we ordered a second steamed bread. To get a full belly blockage we ordered a dish of Rock Shrimps, tamarind yogurt, potatoes, turmeric, peas, caramelized cashews (52 ILS). I could only try a small bite because I was so full but it reminds me too much of the shrimps popcorn at Zepra. Too much frying takes away the flavor of the shrimp, especially in this size of pieces. The sauce was interesting though.
We finished with the Indian Gulab Jamun dessert (~45 ILS). Gulab Jamun is my favorite Indian dessert for… ever since I first had it more than a decade ago. Taizu’s version came with cardamom ice-cream, a collection of nuts and dried fruits and a crispy tuile. The sweet balls weren’t bad but all the rest was just attached as a decoration. Nice but not mind blowing. I guess the Gulab Jamun can be served alone in Indian restaurant and I would like to have some more sophisticated dessert in a high level fusion restaurant.
Leaving Taizu I felt like wanting to come back for an improvement round: next time at a table and not on the bar, with friends and not on a date and on a different state of mind. I think Taizu is giving us something that sadly we don’t have at all in Israel – a taste of the far east Asian flavors in a more subtle scenario. I very much appreciate it for doing it very well. I love Asian cuisine but me, I have been travelling to Asian countries with my family since I was very young, having tasted so much of the authentic Asian cuisine already, Taizu novelty kitchen isn’t as new to me as to most people. Nonetheless I thought the food was fantastic, I was less impressed with the uptight-presumptuous atmosphere and service. Go, you won’t be disappointed.
More visits to Taizu:
הטוב: דיל משתלם מאוד לצהריים: עבור 89 ש”ח מקבלים חליטת תה קר, אורז אדום, חמוצים, שתי מנות קטנות לבחירה ומנה אחד גדולה; בצהריים השירות מעולה, ממש שונה ממה שהרגשנו בערב. המלצרים נחמדים, אדיבים וגם יעילים. אבל בעיקר: לא מדברים על ה”מסע” שאנחנו עומדים לעבור. תודה לאל; ממנות הפתיחה המצויינות שדגמנו: שנחאי פניר – מנה מעניינת של רוטב עגבניות מתובל ועשיר, מעליו גבינה טרייה בסגנון פאניר הודי מתובלת גם היא ומעל שברי בוטנים וכוסברה טרייה. טעים ומרענן; כרוב סיני ממולא בבשר שפונדרה היתה המנה האהובה עלי (אני סאקרית של כרוב ממולא) ותובלה בהצלחה רבה; הלאב גאי אווז היתה מנה חביבה מאוד אבל לא מביאת הבשורה והאווז לא היה הטעם הדומיננטי אלא הפרגית; בעיקריות לקחנו שוב את הבאטר צ’יקן שהחבר אוהב וניסינו את הוינדאלו שזה מנה של בשר אונטריב בבישול ארוך ברוטב טעים מאוד מוגש עם תוספות ונאן בסגנון DIY. זה כיף לאכול בידיים אבל הפך למלכלך ובלאגן בעיקר כשהמטרה היא לתת ביס שמכיל את כל האלמנטים; בתוספת תשלום לקחנו גם את קינוח פגודת שוקולד (32 ש”ח במסגרת העסקית) בו אהבנו בעיקר את גלידת הקשיו המעניינת.
הרע: חליטת התה הפעם היתה חליטת ליצ’י, לצערי הכילה בעיקר טעם לוואי וביקשתי שיוחלף במים; קוביית אורז אדום היתה טיפה מבאסת, כי הרבה מנות עשירות ברוטב וסטיקי רייס לא סופח הרבה רוטב. בעיקר חלמנו על הלחמניות המאודות שלא היה אפשר אםילו להזמין אותם בתוספת תשלום; סלט הפפאיה הירוקה היה קצת אנמי בטעם, למרות הדגים המיובשים שהוסיפו מעט מליחות וקריספיות; הקינוח היה.. לא מלהיב במיוחד בחלק השוקולדי שלו.
שורה תחתונה: מאוד נהנינו מהצהריים, היה מאוד (!) משביע וטעים.
תאריך הביקור: 2 לאוקטובר 2013
The good: Good value deal for lunch : 89 ILS for iced tea, red rice, pickles, two small dishes to choose from and a one main course; At lunch we experienced an excellent service, really different from what we felt at evening. The waiters are nice, polite and efficient, but mainly: they don’t talk about “The Journey” we’re going through. Thank god; We tasted some very nice starters: Shanghai paneer – interesting dish of rich tomato sauce and fresh Indian paneer style spiced cheese, crushed peanuts and fresh cilantro. tasty and refreshing ; Chinese cabbage stuffed with short rib was my favorite (I’m a sucker for stuffed cabbage) and seasoned successfully; Lab-Gai goose was a very nice dish except the goose was not the dominant flavor but the chicken was; Again we took the Butter Chicken which the boyfriend loves and also tried the Vindaloo – a dish of slow cooked meat in delicious sauce served with some toppings and Nan DIY style. It’s fun to eat with hands but at a point it became a mess especially when the goal is to get a bite that contains all the elements; In additional charge we took the Chocolate Pagoda dessert ( 32 ILS as part of the business deal). we liked especially the cashew ice cream and thought it was interesting.
The bad: The Herbal Tea we received was Lychee and unfortunately had a lot of aftertaste. I asked to be replace it with water; Red sticky rice was a tad unfitting to a meal with a lot of sauces to absorb. We thought about the steamed buns and asked to order it in additional charge but it was impossible; Green papaya salad was a bit anemic, even though some dried fish on top gave it a crispy saltiness; The dessert was not very exciting in the chocolate part of it.
Bottom line: We really enjoyed this lunch, very (!) fulfilling and delicious.
Visited: October 2, 2013
הטוב: בביקורנו השלישי במסעדה, הגענו לכבוד חגיגות יומולדת. ניסינו הפעם לטעום מנות שעדיין לא דגמנו, והיו כמה הברקות. קודם כל אציין לטובה את הקוקטיילים שהיו ממש יפים ומושקעים (46-52 ש”ח); מקטגוריה ראשונה: סשימי דגי ים (טונה אדומה), ציר טונה, למון גראס, שאלוטס מקורמלים, אורז יסמין קלוי (66 ש”ח) היתה מנה טובה וטעימה, אך קשה לי להגיד שהיא מצדיקה 66 ש”ח; מהקטגוריה השניה: ברוסקטה כבד עגל חלב, גראם מסאלה, תרד תאילנדי, איולי שמנת חמוצה (56 ש”ח) היתה מנה מעוררת תיאבון עם חומר גלם לא פשוט. חלקנו מנה זו ל-3 אנשים וזה עשה לי חשק לעוד כמה ביסים טעימים ממנה. בקטגוריה שלישית: מולים, פתיתי צ’ילי, קריספי שופ, גולדן סירופ, סויה בהירה (86 ש”ח) הייתה בהחלט המנה המנצחת של הערב. וואו איך שנהניתי ממנה, ליקקתי את המולים ואת האצבעות. טעמים של מתוק, חריף ומלוח באיזון מעודן. טעמנו גם את ברווז “שלוש הכוסות”, לחמנייה מאודה, ברווז BBQ וחמוצים (40 ש”ח ליחידה) היה טעים יחסית לג’אנר אבל בתמחור כפול (!) מאותה מנה חצי שנה לפני כן, הציפיות נוסקות בהתאם. מנה עיקרית שנהניתי ממנה ביותר, אבל כבר לא היה מקום להכילה, היתה שרימפס מאודים וסרטנים ברוטב מסאמן קטיפתי (סביבות 100 ש”ח). תוך כדי הארוחה נהנינו מסנסר צרפתי של הנרי בורג’ואה שהיה נפלא ונגמר מהר מדי. קינחנו במנה אחרונה של פרפה מנגו עם רוטב שוקולד לבן ולואיזה ושברי מרנג (48 ש”ח), היתה מנה טעימה ומיוחדת.
הרע: גם הפעם היתה לי בעייה רצינית עם השירות (בשונה מהארוחה בצהריים). היינו שולחן גדול של עשרה חברים ולמרות זאת המלצרית התעקשה איתנו לנסות להזמין מנות חלוקה למרכז השולחן (כי זה הקונספט של המסעדה). גם ככה זה לא פשוט, עשרה אנשים שהם לא משפחה או חברים קרובים, להזמין ביחד, והניסיון של המלצרית סיבך את המצב עוד יותר. בהמשך היא התעקשה שוב ושוב להזכיר את “המסע הקולינרי” שאנחנו הולכים לחוות ויקבע את תזמון יציאת המנות. התזמון של המסע הקולנרי יכול להתאפשר רק בתנאים של שולחן שאוכל הכל ביחד. אנחנו לא היינו כך וזה יצר בעיקר בעיות (אנשים שחיכו למנה שהזמינו עד שיגיע השלב הנכון במסע הקולנרי). מלבד זה, חשנו שהשירות היה מבולבל ומספר הטעויות שנעשו היה רב מהמקובל. הגרוע מבניהן היה כאשר אחת הסועדות קיבלה מנה עם רכיב אליו היא אלרגית והודיעה על כך מראש. מבחינת האוכל היו כמה פספוסים: הלחמניות המאודות שכבר חלמנו על העונג מהן הגיעו לא מוכנות ודביקות במרכז (18 ש”ח) והוחזרו למקצה תיקונים; מנה של שייטל צרוב עם שושקה, צ’ילי קשמירי, בצל ירוק, פטריות ירדן וחריף (78 ש”ח) הייתה נחמדה אבל לא הלהיבה; מנה של יריעות אורז קנטונזיות, טייגר שרימפס, בצל ירוק, סויה מתוקה ושום קריספי (66 ש”ח) היתה מאכזבת. משהו בתיבול לא הסתדר לי. אני חובבת גדולה של יריעות אורז סיניות כך שהאכזבה היתה כפולה; מנת ספיישל של סינטה מעושנת צרובה עם תפ”א ראטה (במחיר מפלצתי של כ-120 ש”ח) היתה המנה היקרה של הערב וגם הגרועה ביותר. היו על הצלחת מספר נתחי סינטה אשר העישון לא ניכר בהן, לעיסים מדי ומוגשים עם בצל ירוק, צ’ילי ופטריות. מנה בעייתית כי מצד אחד, לא היה בה שום דבר רע, אבל בכל זאת הרגשנו מרומים.
לסיכום: האוכל בטאיזו ברובו מיוחד וטעים ושווה את ההשקעה, אם כי חלק מהמנות מתומחרות בצורה הזויה יחסית לגודלן (בעיקר בקטגוריות הראשונות) ויחסית למנות אחרות. השירות בערב לא מספיק טוב ועדיין מתעקשים לכפות על כולם את ה”מסע הקולינרי” גם אם מובהר שזה לא מתאים. בסוף אותו אירוע יצרנו קשר עם המסעדה (לאחר שיחה עם אחראית המשמרת באותו הערב שלא הועילה) כדי להסביר שיצאנו בהרגשה מרירה מרוב טעויות מצד הצוות והוזמנו לארוחת פיצוי עליה אכתוב בהקדם.
תאריך הביקור: 23 לאוקטובר 2013
הטוב: אחרי הביקור הקודם, הוזמנו לארוחת פיצוי במסעדה, הלכנו ובהחלט הרגשנו מפוצים. מרק צח עם דג מאודה היה טעים מאוד וחבל שלא הזמנתי אותו לעצמי! המלצרית היתה נחמדה ומקצועית ושאר המנות היו לא רעות.
הרע: ממש התלהבתי שאקח שוב את המנה של המולים בצ’ילי מהביקור הקודם ולקחתי אותה הפעם עם סרטנים. למען האמת, לא אותו דבר כמו עם המולים. הסרטנים היו מסובכים מדי מכדי להינות עם הרוטב והטיפול בהם דרש את כל תשומת הלב שלי באותו ערב, מה גם שלא קיבלתי סינר כלשהו למנוע התלכלכות של הבגדים ו/או כפפות, כמו שעושים במסעדות שמגישות סרטנים שלמים או לובסטרים לפירוק עצמי. לזכותם יאמר שמאז ביטלו את האופציה לקחת את המנה עם סרטנים והיום אפשר להזמין רק עם מולים. לקחנו גם מנה של כיסוני עגל שהיו סבירים אבל הזכירו לי את הקרעפלך הפולנים. קלאמרי טנדורי היה מעט מתחת לציפיות שלי אבל אולי בגלל שהתעסקתי עדיין עם הסרטנים ועד שהגעתי לקלמרי המנה התקררה. בסוף הארוחה הזמנו את קינוח האננס שכה השתוקקנו אליו פעם קודמת אבל הוא נגמר. הקינוח היה אכזבה. סתמי ומשעמם, בנאלי הוא לא היה, אבל שום דבר לא התחבר שם ובמחיר מפלצתי של 48 ש”ח זה היה מבאס מאוד אם היינו צריכים לשלם מחיר מלא. בסוף גם קצת גורשנו החוצה מהמסעדה כי שולחן שלידנו בחוץ הפך למטרד, חבורה של שיכורים שהתחילו לעשן ולא הקשיבו למלצרים שביקשו מהם (בנימוס מדי) לא לעשן. הם צעקו בקולי קולות וכשביקשנו שלא יעשנו לידנו זרקו לנו איזה הערה ארסית והתעלמו. הצוות לא התמודד עם המטרד בהצלחה בכלל.
תאריך הביקור: 7 לנובמבר 2013
ערב הודי בטאיזו
תאריך ביקור: אפריל 2014
