מאז שחזרנו מבנגקוק חבר שלי פיתח אובססיה לסלט פפאיה, ואני הולכת אתו לכל מקום בעיר שמגיש כזה. “לא היינו צריכים ללכת לחפש סלט פפאיה טוב אם היית מכינה לי אחד כל יום”. מה שנכון נכון. ערב אחד במהלך שיטוטנו בבוגרשוב עברנו ליד אנג סו סינגפור. עברנו שם כבר בעבר אבל נרתענו מלהיכנס בעקבות הביקורות הקשות שהמקום קיבל בתחילת דרכו. ברגע של אומץ נכנסנו – בשביל הסלט פפאיה. מאז חזרנו פעם נוספת עם תגבורת ופעם שלישית לאימות הבשורה. משהו טוב מתבשל כאן.
Modestly yet tastefully renovated: simplest tables and chairs that look like were taken from a classroom…
המקום מעוצב בצניעות נעימה לעין: כסאות ושולחנות פשוטים, תקרה גבוהה, מטבח חצי פתוח, קירות ורצפה מבטון חשוף וכמה קישוטים צבעוניים. הכל ביחד משרה אווירה פרקטית נינוחה. התפריט מגוון ומפתה ומתומחר בצורה סבירה ביותר. בתפריט המשקאות תמצאו רשימת קוקטיילים המוצעים בגודל קטן, גדול וסופר. בחרנו לחלוק סופר סינגפור אייס-טי שהגיע צונן עם מקל למון גראס מרוסק כמקל ערבוב. התוצאה מרעננת וקלילה. קיבלנו גם טעימות מקוקטייל מרטיני ענבים שהיה פשוט נהדר.
בוודאי שטעמנו מסלט הפפאיה עם עגבניות שרי מרוסקות, שעועית ירוקה, בוטנים כתושים וווינגרט תמרינד. לא דומה למה שאכלנו בבנגקוק, לא דומה לסלט של הבית התאילנדי. היה לו ייחוד משלו, חריפות שנבנית אט אט וקריספיות, אך חסר לנו קצת מתיקות במנה.
רוב המנות הראשונות הפתיעו ברמתם. הראשונה שהתקבלה לשולחן בשמחה היתה מנת הצ’ילי קראב: סרטן רך שיריון בטיגון עמוק ברוטב למון גראס, עגבניות, כוסברה וצ’ילי. הסרטן פיתה אותנו להזמינו, אבל הכוכב האמיתי של המנה היה הרוטב הנהדר: מאוזן היטב ומשתלב באופן מופתי עם כמות נדיבה של סרטן פריך. הבאן-קסיו, קרפ ויאטנאמי פריך מחלב קוקוס, כורכום וקמח אורז במילוי חזיר, שרימפס ונבטים. הגיע לשולחן עם ערמה של עשבים טריים ושני רטבים: “נאם צ’וק” פיקנטי חמצמץ ועדין, ורוטב בוטנים טעים מאוד. הקרפ היה עשוי כהלכה – לא שומני מדי אך קריספי, והשילוב שהרכבנו בעצמנו: קרפ, עשבים ורטבים היה מוצלח ביותר.
טעמנו גם את המנה הזולה בתפריט (17 ₪): צ’אי סו קווי, אומלט סינגפורי מלוח חריף עם קוביות עוגת קולורבי מאודות, שום, בצל ירוק, דאיקון כבוש וצ’ילי. המנה לא נראתה אסתטית במיוחד אבל הייחודיות שפרצה ממנה הבהירה שבמטבח יש אומץ ואולי געגועים. עירית אמרה שהיא מוכנה לבוא כל בוקר בשביל האומלט הזה. אנג סו עצמו, השף של המקום, ישב איתנו בתום הארוחה והודה שזוהי המנה האהובה עליו. המנה האהובה עליי הגיעה אחרונה מבין הראשונות והיתה סלט קלאמרי ולמון גראס קצוץ עם בוטנים, רוטב דגים וארוגולה. מנה מסתורית שלא טעמתי כמוה בחיי. ככל שאכלתי אותה יותר, אהבתי אותה יותר.
Ban Casio: Vietnamese coconut milk, rice flour and cumin crepe filled with pork, shrimp and sprouts and served with a selection of leaves and chili pepper spicy-sour naam chok dip sauce and peanut sauce (38 ILS). Great version of this classic dish.
בשלב זה כבר היינו שבעים אבל לא ויתרנו על מנות עיקריות, ומזל שכך. הגיעה מנה, קורצת למטבח ההודי: פרגית בקארי הינני, עוף בטיגון עמוק בקארי עשיר, עם כרובית ותפוחי אדמה. לא ציפיתי למשהו מיוחד אבל המנה התגלתה כהפתעה משמחת. העוף טעים בצורה יוצאת דופן, הקארי החריף גרם לי לבכות מעונג. רק החתיכות הגדולות ביותר של תפוחי האדמה הפריעו לי. ממנות אחרות התלהבנו פחות: ספייריבס בזיגוג רוטב סויה הומלץ בחום על ידי הצוות אבל הזכיר מנות ספייריבס אחרות שכבר טעמנו; מנת ספיישל יומית של דג בקארי אדום היתה טעימה אבל לא יוצאת מגדר הרגיל; נחמד לסיים את הארוחה עם ארטיק שוקולד על מקל קינמון ובוטנים אבל אפשר לוותר על האחרונות.
אנג סו מספר שהוא גדל בסינגפור, מדינה בה המטבח המקומי מושפע ממגוון אתני ומטבחים אסיאתיים רבים, ואלה טעמי ילדותו. כשעבר לניו-יורק השיג את השכלתו הקולינרית במכון לקולינריה צרפתית (FCI) ועבד במטבחים טרנדים עד שהרגיש שעליו לחזור לשורשים, לאוכל האסיאתי. בתל אביב הקימו את אנג סו-סינגפור בסמוך לבית התאילנדי, מוסד תל אביבי רב בשנים. ‘כן זה קשה’, מסביר אנג סו, ‘לקוחות מחזירים מנות כי “זה לא כמו בבית התאילנדי”‘. חשוב לו מאוד לשמוע מה הלקוחות חושבים ולמצוא את האיזון בין הטעם האותנטי של המנות כמו שהוא מדמיין אותן והטעם הערב לחיך הישראלי. לכן תמצאו את אנג סו מסתובב בין לקוחותיו ומקשיב בסבלנות לרשמיהם.
מהסיבות האנוכיות שלי, אני מאחלת לאנג סו להישאר בסביבה שנים רבות, לספק מנות שנזכרים בהן בערגה, במחירים סבירים ובאווירה נינוחה ונעימה.
