אני לא מרבה ללכת למסעדות איטלקיות, אבל אם יש תירוץ מספיק טוב, עדיף ללכת לאיטלקיות המדוברות ביותר. מל ומישל נמצא ממש מתחת לאף כבר שבע שנים, הגיע הזמן לבקר שם, ואיך לא, לחגוג אירוע רומנטי. מהבחינה הזאת, מל ומישל פגעו בול. ישבנו על הבר והמילה רומנטי לא מספיקה לתאר את האווירה שם. הרגשתי בעולם אחר. המקום חמים ונעים, הסגנון מיושן אך מוקפד. התאורה רכה, הבר יוקרתי אך מאופק. התיישבתי בפינה של הבר, ולמרות שאלו היו מושבים של בר, הכיסאות היו נוחים מאוד להפתעתי. לידי מנורת שולחן שתרמה ביותר לאיכות הצילומים וספר של ג’ולייה צ’יילדס. כל פרט קטן היה ייחודי ומושקע. כלי ההגשה היו יפים, השירות היה מעולה. בקיצור, האווירה היתה מהאיכות הטובה ביותר. מהסוג החמים, האינטימי והנעים ולא המפונפן או האובר-מעוצב. זה עשה לי טוב, כי אני לא רואה מספיק מקומות כאלה בארץ, שיש להם נשמה.
הגענו בעת חגיגות שבע שנים למסעדה ונוכחנו לדעת שיש תפריט מיוחד לאירוע: קלאסי-מודרני. אותם מנות בשני צידי התפריט, צד אחד בגרסתם הקלאסית וצד שני בגרסה אחרת, מודרנית. 135 ש”ח למנה ראשונה ועיקרית כולל לחם הבית, מלבד מספר מנות בתוספת תשלום. אהבתי את הרעיון אבל פחות התחברתי לתפריט הקלאסי של האירוע, לכן לקחנו ראשונה ועיקרית אחת מהצד המודרני ועוד ראשונה ועיקרית מהתפריט הרגיל.
התפריט הרגיל
התפריט המודרני מתוך חגיגות 7 שנים למסעדה
לשתות הלכנו על יין הבית, ממותג המסעדה, ולמעשה מיוצר ע”י יקב סוסון ים, 2010 (חצי בקבוק ב-100 ש”ח). למרות שמדובר ביין הבית, הוא לא הזול בתפריט. היין נמזג לקנקן מקסים וסה”כ היה בסדר, לא התלהבתי ממנו יתר על המידה.
יין הבית, ממותג בשם ולוגו המסעדה, למעשה מיוצר ע”י יקב סוסון ים (חצי בקבוק ב-100 ש”ח). לא התלהבתי יתר על המידה
בשלב זה התחלנו להריח את הלחם נקלה במטבח עוד לפני שהגיע לשולחן, וכשהגיע, קלוי ועם צלוחית של שמן זית ובלסמי מעולים… וואו. הוא היה מעולה. מתוק ואוורירי, אבל פריך וטרי. רק לשבת שם על הבר ולאכול לחם. זה אפשרי? בכל מקרה, כבר הזמנו והלחם אכן פתח את התיאבון.
התחלנו להריח את הלחם נקלה במטבח עוד לפני שהגיע לשולחן
אז מה אכלנו:
אספרגוס מילנאזה – אספרגוסים צרובים, פנקוטה עיזים וחמאת לימון (62 ש”ח אבל נלקח כחלק מתפריט חגיגות 7 שנים). עשרה אספרגוסים בגדלים שונים מבושלים ומונחים מעל רוטב חמאה, עם שמן בזיליקום ושתי פרוסות של “פנה קוטה” מגבינת עיזים. טוב, לא הייתי קוראת לזה מודרני. מנה נחמדה אבל כבדות יתר נטפה ממנה, הרוטב והפנה קוטה טעימים אבל קצת חסרת איזון.
אספרגוס מילנאזה – אספרגוסים צרובים, פנקוטה עיזים וחמאת לימון ( 62 ש”ח אבל נלקח כחלק מתפריט חגיגות 7 שנים). טעים אך חסר איזון
ארטישוקים צרובים על פולנטה רכה ופירורי לחם סיצליאני (56 ש”ח). הפולנטה אכן רכה וטעימה וגם הארטישוקים שכנראה הגיעו היישר מאיטליה מרוב טעימותם. אהבתי מאוד את התוספת של פרורי לחם קריספיים ופרמז’ן מסביב. אבל כמנה היא היתה טיפה חסרת רסן – מלוח עם מלוח ועוד מלוח. אולי טיפה פחות פרמז’ן ופירורי לחם וקצת משהו טרי במקום?
ארטישוקים צרובים על פולנטה רכה ופירורי לחם סיצליאני (56 ש”ח). חסר רסן
פטוצ’יני ארבעים חלמונים תוצרת הבית עם זוקיני, שרדונה וגבינת “בושה” (78 ש”ח). בשלב זה שבקתי חיים. המנה טעימה מאוד, בלטו פה חתיכות הזוקיני שנעשו בצורה מיוחדת ויצאו קריספיים ושחורים כמעט לגמרי (חשבנו שאולי זה חציל לרגע). הפסטה לא הרגישה כפסטה 40 חלמונים. אמרתי “מקסימום 20” אבל כמו שציינתי קודם, שנייה אחר כך הרגשתי בבת אחת מלאה עד אפס מקום, אז אולי כן הזדנבו לשם 40 חלמונים? הגבינה מעולה ושוב פגשנו את הפירורים ממקודם, שוב נחמדים ומוסיפים קריספיות אבל מפוזרים בקלות דעת. המנה נאכלה רק עד החצי ואת השארית אכלתי למחרת (ומאוד נהניתי!).
פטוצ’יני ארבעים חלמונים תוצרת הבית עם זוקיני, שרדונה וגבינת “בושה” (78 ש”ח). אז אולי כן הזדנבו לשם 40 חלמונים?
לזניה של פירות ים בביסק סרטנים כחולים (112 ש”ח ותוספת של 25 ש”ח על תפריט חגיגות 7 שנים). זאת, לצערי, לא היתה לזניה! תפריט מודרני לא אומר שצריך להשתמש במונחים לא נכון. הייתי אומרת שזה דפי פסטה של לזניה במנה אבל כאן נגמר הקשר ללזניה. המנה לא היתה אפויה, בשכבות או מוקרמת. מנת דפי פסטה. דמיינתי משהו אחר לגמרי וזה קצת איכזב. הביסק היה טעים, הופיע בתור רוטב סמיך שלא בטוח שהיה אפשר לשתות כמרק. בפנים הסתתרו קצת פירות ים קטנטנים כמו בייבי קלמרי ובייבי שרימפ ואולי שני מולים, אבל בתוך כל הרוטב הזה, קשה להבחין. היו גם שני סקאלופים נחמדים. סה”כ מנה טעימה, בעיקר בזכות הרוטב.
לזניה של פירות ים בביסק סרטנים כחולים (112 ש”ח ותוספת של 25 ש”ח על תפריט חגיגות 7 שנים). בפנים הסתתרו קצת פירות ים קטנטנים, קשה להבחין ברוטב הזה.
אחרי המנות העיקריות הברמן מזג לנו כוסית של למונצ’לו על חשבון הבית. זה היה נחמד מאוד מצידו אבל הכוס שלי נשארה מלאה כי הייתי מפוצצת ומטעימה קטנה הלמונצ’לו היה מתוק וחזק מדי בשבילי. לקינוח לקחנו אחת משלוש אופציות שדוקלמו בעל פה, מה שנשמע לי הכי קליל. פאי שזיפים וכדור גלידה (~35 ש”ח) היה מעולה ובדיוק במקום.
כוסית של למונצ’לו על חשבון הבית
פאי שזיפים וכדור גלידה (~35 ש”ח) מעולה ובדיוק במקום
ישבנו כמעט שלוש שעות, לא יודעת איך הזמן עבר, ומאוד נהנינו. בדרך החוצה טיפסתי (בקושי רב) לשירותים שהיו מקסימים והתאימו לאווירה של המקום. במבט לאחור, היה כדאי להזמין מנות קלילות יותר, אם זה בכלל אפשרי. האווירה קיבלה אצלי את הניקוד הגבוה ביותר. וזה מעולה בפני עצמו, מקום אידיאלי לדייטים. לגבי האוכל – הייתי מגדירה אותו תחת הסוג של חטאים אסורים ומתוקים.
