הטוב: קיבלו אותנו ממש יפה בערמונים, היינו שמונה רעבים והגענו עד לצמח לארוחת צהריים; לפתיחה הגיעו שני מגשים של לחם טרי וחם עם טחינה, ממרח חצילים וממרח עגבניות. חביב מאוד ועל חשבון הבית; לראשונות טעמנו סיגר לוקוס עם רוטב טריאקי (44 ש”ח) שהיה נחמד מאוד; המשכנו עם פטה כבד כפרי שהגיע עם טוסטונים, ריבת בצל ודבלה מבושלת ביין (44 ש”ח). המרקם היה טוב והמנה היתה גדולה; גם מנת ברבוניות מטוגנות מעל קולי פלפלים פיקנטי (49 ש”ח) התקבלה בכיף; לעיקריות הזמנו שתיים ממנות הדגים הטריים העשויים בטאבון, היו פשוטים וטובים. לקחנו ברמונדי ולברק (129 ש”ח כל אחד) ושניהם היו עשויים טוב; מנה עיקרית נוספת של צלעות טלה (109 ש”ח) היתה טעימה מאוד מבשר איכותי ורך; מנות אחרונות היו עצומות בגודלן וגם קיבלנו קינוח אחד (גדול במיוחד) על חשבון הבית של “וופל ערמונים” עם קצפת, קרמל, בננות ורוטב שוקולד. המוצלח ביותר היה לדעתי המילפוי ברולה (39 ש”ח); עוגת הגבינה ניו-יורקית (39 ש”ח) היתה נחמדה אך חסרת ייחוד.
הרע: המסעדה ממוקמת באיזור המסחרי של היישוב צמח ורק העובדה הזאת קצת מבאסת, אבל ניחא. המסעדה שוכנת לה בקומה שנייה אליה עולים במעלית מאיזור הקבלה למטה (מוזר מאוד) ומגיעים לחלל ענק אבל ריק, מה שמשרה אווירה מנוכרת. מעניין אם אי פעם המקום בתפוסה מלאה. מה שמפריע לי במקום הוא ההתיימרות שלו להיות משהו שהוא לא. מדובר במסעדת פריפריה חביבה, משפחתית ונדיבה וממש לא איזה מטבח עילית. ובכל זאת האווירה במקום וגם המחמאות העצמיות בתפריט מגיעות לגבהים הזויים. אני לא מתחברת לסגנון כתיבה הזה, לדעתי הוא רק מוריד מאיכות האוכל. במנות הראשונות קיבלנו על חשבון הבית סלט ענק שמורכב ברובו מכרוב, כרובית ובצל והיה מאתגר לאכילה. הצלעות הגיעו עם רוטב חובבני ופירה בטטה תפל. הקינוח של פאי שוקולד (39 ש”ח) כנראה נעשה במקום אחר ומגיע למסעדה מוכן. החימום נעשה באגרסיביות במיקרו מה שגרם לשוקולד רותח בנקודה מסויימת וגם שרף לי את הפה; הצלחות: ענקיות ומגוכחות. לא מבינה למה מסעדנים אוהבים את הפלטות השחורות הענקיות האלה שמקשות מאוד על המלצרים; הצילחות: מישהו חש צורך עז לפזר כל מיני פירורים בכל הפינות של הצלחת בכל מנה כדי שלא תהיה פיסה אחת חפה מאיבוק.
שורה תחתונה: אופציה נחמדה לארוחה משפחתית בדרום הכנרת, אם אתם בסביבה. לצפות למנות פשוטות וטעימות ברובן, עם יחס חם ונדיב.
תאריך הביקור: 25 לספטמבר 2013
