החלטנו לנסות את הדים סם של פלורנטין: דים סם 33. קצת אבדנו בדרך אבל מצאנו את הפינה הקטנה (פעם קודמת שהגענו היה סגור). היה ריק לגמרי אבל מישהו יושב בקצה של מטבח פתוח. נכנסו בכל זאת כי המסעדה ברשימה שלנו כבר זמן מה.
בתפריט יש 6 סוגי דים סם ועל הלוח עוד אחד וגם מרק. הזמנו בצק אורז שקוף עם שרימפס (3 יחידות ב 16 ש”ח), באו בשר וירקות (12 ש”ח) וכיסון עם עוף וירקות (12 ש”ח). האקוסטיקה נוראית בחדרון הקטן, ולמרות המוזיקה החביבה עדיין התחושה היא של חוסר אינטימיות (למרות שהיינו שם לבד!!) האיש החביב הוציא לנו חמוצים שלא היו מלהיבים והלך לאדות את הדים סם שכנראה מכינים במקום אבל שומרים קפואים (מן הסתם, כי המסעדה ריקה). האידוי נעשה מעל מיחם של מים רותחים לקפה ללא המכסה ולאחר 7 דקות הדים סם הגיע לשולחננו עם שלושה רטבים בבקבוקי לחיצה: טחינה וואסאבי, משהו כמו צ’ילי אדום ורוטב מיסו. טעמתי את שלושתם כמו שהם. הטחינה-ווסאבי היתה “הברקה” לא ברורה ושילוב די דוחה לטעמי. הרוטב האדום נטעם מימי ומדולל והמיסו היה היחיד הסביר.
לגבי הדים סם – שרימפס בבצק אורז היה דביק יתר על המידה ומוצלח פחות מזה שקונים קפוא ב”מזרח מערב” ומאדים לבד בבית. הכיסון עוף היה המאכזב ביותר ובצקו התפרק כשהרמתי אותו – נראה לי שהוא התייבש במקפיא או משהו כזה. היחיד שהיה נחמד הוא הבאו בקר ממנו נהננו.
טבלתי את הכיסונים בחומץ שנשאר בצלוחית של החמוצים כי לא הוצעו לנו רטבים של סויה וחומץ רגילים.
לקינוח היה על הלוח פודינג טפיוקה עם אננס. אמרתי שבא לי לנסות רק אם האננס טרי. שאלנו. הוא מקופסת שימורים. ויתרנו על התענוג. שילמנו והלכנו לAMPM לקנות ארטיק כפיצוי על הפיצוי. הארטיק היה טעים.
תאריך הביקור: 25 לנובמבר 2013
