הטוב: מקום ממש חמוד, איפה שפעם היתה פרידה קאלו האגדית. אותו שף מנסה קונספט חדש של מטבח לילי בו התפריט מחולק למנות ערב ומנות לילה – תפריט נפרד שמוצג רק מהשעה 23:00. אהבתי את העיצוב של המקום שהוא כמו בר אוכל, מקום טוב לדייטים, בר מרווח וגדול וכמה שולחנות קטנים מסביב וגם איזור לאירועים מאחורה. מטבח סמי-פתוח ועיצוב תעשייתי. מבחר יינות ישראלים וקוקטיילים. פתוח עד מאוחר בלילה. מבחר מנות שנשמעות חדשניות ומעניינות. המנות הנחמדות שדגמנו: שרימפס בבירה וצ’יפוטלה, פלפלים מתוקים ופירה למון גראס. אהבתי בגלל הפלפלים המתוקים הנהדרים, השרימפס היה סטנדרטי וגם הפירה שלא הורגש בו הטעם החזק של הלמון גראס. ניוקי הבית עם פטריות, אספרגוס, עגבניות וקצפת סלרי. נלקח בעיקר בגלל זכרונות טובים מהניוקי של פרידה דאז אבל התענוג לא השתחזר במלואו. מהתפריט הלילי נקניקיית טלה בלחמניה ואיולי היתה נחמדה.
הרע: תפריט מבולבל שיורה לכל הכיוונים, מנסה לשרת את כולם ובסופו של יום לא משרת אף אחד. מנות בר עם טוויסט שמוגשות לצד מנות בר רגילות ובצד השני לגמרי של הסקאלה – מנות שמתיימרות להיות מנות שף ייחודיות. למעשה, לא התלהבנו יתר על המידה מאף מנה. חלקן היו נחמדות, חלקן פחות. זהו. לדוגמא: קצף הסלרי לא הוסיף דבר למנת הניוקי, אבל גם מנת ה”סלופי ג’ו” לא הייתה עשוייה באופן מספק וגרמה לנו להזכר בסלופי של האדסון ואפילו בסלופי של מייקס פלייס כביצועים מוצלחים יותר. עוד מנה מוזרה שלא אהבנו היתה קינוח של קרם פיסטוק ותה ירוק לצד עוגיות קרמל. העוגיות הקנויות יותר טעימות לטענו והרעיון של לטבול אותן בתוך הקרם הירוק היה לא מספק במיוחד. לא אהבתי, ואני חובבת גדולה של קינוחי תה ירוק, אז קשה לי לדמיין מישהו שיהיה יותר סלחני ממני.
רוצה את הדיווח המלא? תיידע אותי (בצירוף שם המסעדה)
תאריך הביקור: 9 אוגוסט 2013
