כבר הרבה זמן שרציתי לאכול בסושיאל קלאב, הפאב-מסעדה הטרנדי של רוטשילד. מאוד אהבתי את האווירה שקלטתי מהמוניטין שיצא למקום (לפחות בראש שלי) ומאתר האינטרנט: אוכל בר איכותי, מוזיקת ג’אז, אנשים אלגנטיים לבושים יפה, כמו חזרה בזמן למועדון אקסקלוסיבי שרק לאנשים ספורים יש אפשרות לראות. לצערי המצב האמיתי רחוק מזה. הגענו מוקדם והמקום היה כמעט ריק אבל כנראה שכבר כל השולחנות שמורים גם בחוץ וגם בפנים. דווקא התכוונתי לשבת באחד משולחנות הבר הגבוהים בחוץ אבל גם שם לא הורשנו לשבת. בסוף הושיבו אותנו בשולחן קטן ליד עמדת המלצרים. זה היה מקום די מבאס, ולא זכינו להרגיש את אווירת המקום. בנוסף, היה “ערב יווני” שיצר את ההפך מהערב האלגנטי מהסרטים שדמיינתי. בעצת החבר החלטנו ללכת על כמה קלאסיקות של המקום, אבל מלבד מנה אחת שרצינו, הערב היווני החליף מנות קלאסיות של המקום. החלטנו לקחת מנה אחת מהקלאסיות: טרטר טונה “מקסיקו סיטי סטייל”: טורטייה, גוואקמולה וטרטר טונה עם חלפיניו כבוש וצנוניות (72 ₪), ועוד מנה מהערב היווני של סשימי אינטיאס, מלפפונים קטנים, יוגורט, שמיר, זיתי קלמטה ועגבניות שרי (72 ₪). המנות היו טעימות וטריות אבל מתומחרות בצורה מוגזמת. הם גם ממש לא התאימו לי עם הצפייה מהסגנון של מקום כזה. הן היו ישראליות. ישראליות וטובות אבל רציתי להרגיש בחו”ל, רציתי משהו מסעיר. בנוסף, השירות היה מסוג של לדחוף ולשכוח. לא דאגו שנהנה אלא רק לסמן עלינו וי, לשרת אותנו במהירות, ביעילות ובקרירות, כאילו הגענו לדיינר וכבר תוך פחות מחצי שעה הרגשנו שאין לנו בשביל מה להישאר ולשתות, ביקשנו חשבון וזזנו.
תאריך הביקור: 30 לספטמבר 2013
For a long time I wanted to go to Social Club, the trendiest of Rothschild’s bar-restaurants. I loved the impression I got from the reputation of the place (at least in my head): quality bar food, jazz music, elegant people dressed like from another era, going to an exclusive club that only a few people know of. Unfortunately the real deal is far from it. We arrived early and the place was almost empty but apparently had all the tables inside reserved and outside as well. Finally we were seated at a small table near the wait station. Not the best place to absorb the ambiance. This night was a special “Greek night” which created the opposite effect of elegant evening I imagined. Upon the advice of the boyfriend, we decided to go for some classic dishes of the place, but apart from one dish we wanted, the Greek night took over the classic dishes of the place. A classic of Tuna Tartare “Mexico City style”: tortillas , guacamole and tuna tartare with jalapeno pickled and radishes (72 ILS), and a Greek dish of Yellow-tail sashimi, baby cucumbers, yogurt, dill, kalamata olives and cherry tomatoes (72 ILS). The dishes were tasty and fresh but excessively priced . It really did not fit to my expectations of the place: it was Israeli. Good Israeli dishes, but still… I wanted to feel abroad. In addition, the service wasn’t classy: taking order, bringing food and Sionara. We were served quickly, efficiently and snobbishly as though we came just to eat. It has been less than half an hour before we felt that we have nothing to stay around for, asked for a bill and left.
Date of visit: 30 September 2013
