הטוב: איזה כיף שהמקום הזה נפתח! מקום קטן, שכונתי, צנוע ומוקפד. האווירה לגמרי פריזאית. מהכסאות שבחוץ, לצבעים של אדום ולבן, מהמוזיקה לוילונות וממש הכל.. תחושה נעימה מאוד. תפריט פשוט, מתומחר בהגינות, מלא בקלאסיקות צרפתיות. סוף סוף. איזה כיף שהמקום נפתח, כבר אמרתי? אז בביקור הראשון שלנו ישבנו בפנים בפינה חמודה וכייפית. אחרי שהזמנו הגיע לשולחננו סלסלה עם פרוסות באגט וחמאה. הבאגט היה טרי וחמצמץ בדיוק מה שמזכיר לי את פריז עם קראסט קשה ופנים רך, עם חמאה שנמרחת בקלות. סלסלת הלחם הגיעה ללא תשלום נוסף ועל כך מגיע לרובע השישי עוד נקודה. לפני שהמנות שהזמנו הגיעו, קיבלנו משעשע חך קטן וחביב: טוסט, קישוא, עגבניה ויוגורט. נאכל בביס אחד קטן ובהחלט הכתיב את הטון של הארוחה: הולך להיות כאן פשוט, לא מתיימר, קלאסי ובטוב טעם. וכך היה: מרק בצל קלאסי, פרוסות באגט וגבינת גרוייר (37 ש”ח) הגיע רותח בקערה נדיבה מלאה במרק בצל ממש טעים, צרפתי, כמו שצריך. מעולה. מהספיישלים לקחנו מנה ראשונה של קציצות בקר במילוי גבינת ברי על מצע ציר בקר (44 ש”ח) – גם הפעם קיבלנו מנה פשוטה אבל טובה של קציצות טעימות על רוטב בשר נהדר. ואז שוב הופתענו במרענן חך בצורת כוס שוט עם גרניטה. הרעיון נחמד אבל התוצאה הייתה מתוקה הרבה יותר ממה שצריך ממרענן. המשכנו למנות עיקריות: סטייק טרטר פריזאי קלאסי (75 ש”ח) היה לרוחי. המנה הכי צרפתית בעיני היא סטייק טרטר טוב (ומוגש למנה עיקרית ולא ראשונה כמו בהרבה מסעדות בארץ לאחרונה). סוף סוף אפשר לאכול סטייק טרטר פריזאי בתל אביב. התיבול היה בול. הגיע עם סלט של חסה ועגבניות שרי עם וינגרט. אם רק היה צ’יפס צרפתי שמנמן הגבול היה מטשטש בין תל אביב לפריז. טעמנו גם קיש לוריין – קיש קלאסי מבצק פריך במילוי בייקון וגרוייר עם סלט (60 ש”ח). קיש לוריין זה עוד אחת המנות הצרפתיות האהובות עליי. הגרסה שקיבלנו הייתה טובה אבל יכלה להיות יותר טובה אם היינו מקבלים פרוסה גדולה מתוך קיש גדול ולא קיש אישי (מאזן בין מילוי לבצק טוב יותר כשזה קיש גדול). גם קצת הרגשתי שאולי הקיש הוכן מראש וחומם להזמנה. שזה הגיוני אבל פחות טעים.
הרע: המקום היה כמעט ריק כשנכנסנו. לדעתי המיקום שלו ברחוב ג’בוטיסנקי הוא לא המקום הכי טוב למסעדה כזאת וגם החחשות שלי הן שלא יצליחו בגלל המיקום, למרות המטבח הנהדר. השירות היה בינוני. המלצרים הרגיש לי שהם לא שולטים בחומר ולא מתנהגים בטבעיות עם איך לשים את הצלחות, מתי לפנות וגינונים שונים. הם היו מאוד נחמדים אבל חסרי ניסיון. המנה הראשונה הפחות מוצלחת של הערב הייתה סלט פרשוטו, קרמבולה וגבינת שברה (46 ש”ח) שנלקח במקום סלט התמנונים שנגמר לצערינו הרב. הסלט הגיע בדיוק כמו שנקרא אבל לא התחבר ולא ריגש. הקינוח שבחרנו, טארט טטין (40 ש”ח) היה זקוק לשיפור גם הוא. נאמר לנו שייקח זמן כי עושים את הטארט פר הזמנה (יפה מאוד! וגם לא אכפת לנו לחכות), וגם שאלנו אם הקינוח מגיע עם גלידה ונאמר לנו שמגיע עם גלידת וניל שנעשית במקום. התרשמנו והשתכנענו אבל הטארט שהגיע לא עבר קירמול מספק בצד של התפוחים וגם הגיע מעל רוטב פירות יער, יותר כמו ריבה, שממש לא התחבר והאפיל על הטעמים העדינים של תפוחים, חמאה וקרמל. הגלידה הייתה סבירה אבל לא נעשתה עם מקלות וניל אמיתיות וזה הורגש.
יצאנו בהרגשה שיש בשביל מה לחזור, והלוואי שהמקום הזה ישאר פה לנצח ושלאט לאט אפילו ישתפשף וישתפר ושיהיה עמוס ותמיד תור ארוך כדי להשיג שולחן.
תאריך הביקור: ינואר 2014
הטוב: בקושי חודש עבר ושוב פקדנו את הרובע השישי והפעם כדי לחגוג יומולדת בהרכב קצת שונה. מקום מושלם כדי לחגוג יומולדת למישהו שמעריך אוכל צרפתי קלאסי. גם הפעם קיבלנו משעשע חיך על בסיס של קישוא, עגבניה ויוגורט למרות שהפעם הגיע בצורה קצת שונה של לביבת ירק קטנה. הלחם נאכל בשקיקה. גם יין לא רע הוזמן – שיראז של כרמל 2008. באותו ערב במקרה נחתנו על פסטיבל המולים בו אפשר לבחור מנה ראשונה ועיקרית שהרכיב העיקרי שלהן הוא מולים בתוספת של בירת בוטיק ישראלית ב-149 ש”ח לתפריט. החלטתי ללכת על זה. קיבלתי לבקשתי בירה טייבה כהה ממש מעולה עוד בשולחן היתה מנה של סביצ’ה סלמון, צנוניות, אבוקדו, עגבניות שרי (43 ש”ח) שתובל בעדינות וטעימות. טעמנו גם שרימפס בחמאה, יין לבן, אספרגוס ועגבניות על בריוש (50 ש”ח) שהייתה מנה נדיבה ומענגת. לא ציפיתי הרבה מהמנה אבל היא הפתיעה בטעמים מאוזנים מאוד. לעיקרית אני קיבלתי סיר גדול של מולים (700 ג’) ברוטב דימארקו – יין לבן, תרד, תמנונים ובייקון עם צ’יפס שאת רובו תרמתי למרכז השולחן כדי להתמקד במולים. המנה הייתה נהדרת ונדיבה עם חתיכות שמנמנות של תמנונים רכים וארומה מרגיעה של בייקון. הוזמנה גם מנה של קוק או וון – כרעי עוף ובייקון מבושלים ביין אדום עם בצלצלי פנינה ופטריות על פירה (84 ש”ח), לא טעמתי אבל הסועד הביעה שביעות רצון יוצאת דופן. סיימנו במון בלאן – מוס ערמונים על סבלה שוקולד (43 ש”ח) שהגיע על בריכת שוקולד ועם מקרון קרמל. טעים ביותר. קיבלנו גם על חשבון הבית ארבעה מקרונים ענקיים בשלל טעמים. הפטל היה מצויין וגם הפסיפלורה.
הרע: השירות היה אדיב אבל עדיין לא השתפר כמו שקיוויתי ברמת המקצועיות שלו, והפעם גם הייתה מתלמדת שהפכה את ההרגשה לעוד יותר… נו.. חסרת ניסיון. לראשונה מרק דגים ומולים עם טוסטים ורוי שהזמנתי מתוך תפריט פסטיבל המולים היה טעים אבל הטוסטים נשכחו מהצד שלי וגם מהמטבח ולא הגיעו. המרק היה סמיך אך היה יכול להסתדר בסדר גמור גם בלי המולים והטעם הרגיש לי עגבנייתי מדי וטיפה לא מאוזן. קצת קינאתי בסועדים שהזמינו את מרק הבצל ונהנו ממנו מאוד. גם הפעם קיבלנו מרענן חך בצורה של גרניטה בטעם תות. הגרניטה הוגשה בצלוחית ולא בכוסית שוט כמו פעם קודמת והכמות הייתה גדולה מדי וגם הפעם מתוקה מדי. לעיקרית ניוקי סרטנים כחולים, עם שרימפס, בייבי קלמרי וקוקי סאן ז’ק (130 ש”ח) מסתבר שהסרטנים מופיעים רק ברוטב כך שמדובר בניוקי ברוטב ביסק סרטנים עם פירות ים. נחמד, לא יותר. טארט טטין (40 ש”ח) נראה שעבר שינוי בחודש הזה בצורה של הטארט אבל ישב הפעם על שלולית עוד יותר גדולה של ריבת פירות יער. כה חבל. מקרון בטעם קרמל (על חשבון הבית וגם כחלק מקינוח מון בלאן) היה הרבה פחות מוצלח מהמקרונים האחרים שטעמנו.
גם הפעם יצאנו בהרגשה שעוד נשוב, ובקרוב.
תאריך הביקור: פברואר 2014
